מכתב לאמא

בפתח הדלת

לעיני ילדים

עמדו שני זרים

נחושים

לגבות חוב לא שלך

עם סכין.

את עמדת פוחדת

כאשר הם הלכו

איימו לשרוף את הבית

כאשר יחזרו.

למחרת עם זריחה

הוא כבר היה ברכבת

ונסע לו שלו

לעיר לא מוכרת.

והיום משום מה,

רבע מאה אחרי,

כשעומד מול קברו

בארץ מפלט

עודני זוכר

את אותו המבט,

ומבין שסלחתי

כי הוא בכל זאת חסר.

סלחתי כי את

מעולם לא חינכת

לנטור טינה כלפי מישהו

העונה למילה "אב".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אבא, אלימות במשפחה, אמא, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s